פסק-דין בתיק ת"א 8938-10-08

1.         התובע הנו הבעלים והמחזיק של בניין בן שלוש קומות באום אל פאחם (להלן: " הבניין"), אותו השכיר לנתבעת, על פי הסכם שכירות, שנחתם ביום 24.11.00, וצורף לכתב התביעה כנספח א' (להלן: " ההסכם").

על פי כתב התביעה, הסכם השכירות נחתם לתקופה של שנה, החל מיום 01.12.00, ודמי השכירות נקבעו על סך של 1,000 $ ותוספת מע"מ (סעיף 7 להסכם).

            טענות התובע

2.         התובע טוען, כי על פי סעיף 14 להסכם, התחייבה הנתבעת כי במידה ותפסיק את השכירות, ותעזוב את המושכר לפני תום תקופת השכירות, תהא חייבת בתשלום דמי השכירות עד סוף התקופה.

על פי כתב התביעה, במעמד החתימה על ההסכם, שילמה הנתבעת לתובע דמי שכירות עבור 6 חודשי השכירות הראשונים בסך של 6,000 $ ומע"מ, אך לא שילמה את יתרת דמי השכירות, בסך של 6,000 $ ומע"מ, עבור 6 החודשים הנותרים על פי ההסכם. סכום זה, בשקלים, הינו 24,750 ש"ח.

3.         בנוסף, טוען התובע כי הנתבעת לא שילמה את חוב הארנונה בגין מלוא תקופת השכירות על פי ההסכם, בסך של 13,000 ש"ח, ובניגוד להתחייבותה בסעיף 12 להסכם.

4.         מוסיף התובע וטוען, כי הנתבעת לא פינתה את הבניין בתום תקופת השכירות, והמשיכה להחזיק בו עוד  9 חודשים נוספים, בגינם דורש התובע את הפיצוי הבא:

א.         פיצוי מוסכם בגין האיחור בפינוי, בהתאם לסעיף 16 להסכם, בסך 200 ש"ח ליום X 270 יום (9 חודשים), בסך כולל של 54,000 ש"ח.

ב.         דמי שימוש בסך 1,000 $ לחודש בתוספת מע"מ, בסך כולל של 9,000 $ השווים ל- 37,125 ש"ח ובתוספת מע"מ.

ג.          תשלום דמי הארנונה בגין התקופה הנוספת בסך 9,750 ש"ח.

5.         התובע דורש לכן פיצוי מהנתבעת בסך כולל של 148,525 ש"ח, בגין הפרות ההסכם להן הוא טוען כמפורט לעיל.

            טענות הנתבעת

6.         הנתבעת הגישה כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד, וטענה טענות מקדמיות בדבר התיישנות התביעה, וכן טענות לגופה של המחלוקת.

בכתב התביעה שכנגד תבעה הנתבעת סך כולל של 152,520 ש"ח.

על פי התביעה שכנגד, עוד בטרם החתימה על ההסכם, החלה הנתבעת בהכשרת הבניין ובהתאמתו לצרכיה, על-מנת להפעיל בו מוסד חינוכי, ולשם כך הוציאה סכומים נכבדים, בין היתר בעבודות טיח, ריצוף, אינסטלציה, גבס, סורגים, צבעות, חשמל, התקנת אסלות, שירותים וכדומה - בסך כולל של 122,520 ש"ח.

7.         לטענת הנתבעת, התובע הוא שפנה אליה, בסמוך למחצית שנת השכירות הראשונה, בבקשה שתפנה את הבניין, מאחר ובכוונתו להשתמש בו ולהפעיל בו הוסטל בפיקוח משרד הרווחה. לטענתה, לאחר הפצרות רבות מצד התובע ומי מטעמו, היא הסכימה לפנות את הבניין, ובתנאי שתשולם לה מלוא ההשקעה שהשקיעה בהכשרת המבנה. לטענת הנתבעת, הסכים לכך התובע ואף הבטיח להכניסה כשותפה בעסק שייפתח, אך ביקש מהנתבעת שהות לשלם לה כאמור - עד שיסדיר ענייניו הכספיים.

8.         בהתאם לכך, טוענת הנתבעת, היא פינתה את המושכר ואף שכרה מבנה חלופי, והשקיעה בו כספים רבים להכשרתו לצרכיה.

9.         הנתבעת טוענת כי פנתה רבות לתובע שיסדיר את תשלום החזר ההשקעה שהשקיעה הנתבעת כפי שסוכם (מכתביה צורפו כנספחים ב'-ג' לתביעה-שכנגד).

הנתבעת תובעת לכן את השבת הסכום האמור בגין עבודות הכשרת הבניין בסך 122,520 ש"ח, ובתוספת 30,000 ש"ח, בגין הפרת ההסכם והתעשרות שלא כדין.